והפעם סיפור המקרה היה כדלקמן:
התובע הינו רוכב אופנוע, אשר תבע את הנתבע, נהג מכונית על הנזקים אשר נגרמו לאופנוע שלו כתוצאה מתאונת דרכים.
גרסת רוכב האופנוע
- נהג המכונית הגיח מנתיב צדדי משמאל, במקום בו מוצב תמרור "עצור" , והיה עליו לעצור בטרם ההשתלבות בצומת.
- נהג המכונית רצה לחנות בצידי הכביש הראשי, בו נסע רוכב האופנוע, בשוליים מצד ימין, ובדרכו לשם פגע בו, ברוכב האופנוע.
- נהג האופנוע ניסה לסטות על מנת למנוע את התאונה אולם ללא הצלחה, והם התנגשו.
גרסת נהג המכונית
- נהג המכונית הגיע לתמרור עצור, ורק לאחר שעצר בו, אותת שמאלה ובחן את התנועה שמגיעה מימין, נתן זכות קדימה לכמה רכבים, ורק אז פנה שמאלה ונכנס לתוך הצומת.
- לאחר כ- 25-20 מטר, ולאחר שכבר נסע בנתיב הנסיעה, הגיח נהג האופנוע ואירעה ההתנגשות.
החלטת בית המשפט
בית המשפט קבע כי לאחר ששמע את הנהגים התרשם כי התאונה אירעה במרחק מה מהצומת, אך לא בשל הכניסה לצומת עצמה, אלא בשל אופן ההשתלבות של נהג המכונית, בנתיב הראשי לאחר כניסתו לצומת וירידתו לשול הדרך.
לפיכך השאלה האם נהג המכונית עצר או לא עצר לפני השתלבותו בכביש בו נסע רוכב האופנוע, לא היתה רלבנטית, ובית המשפט פנה לבחון את השאלה האם בעת שנהג המכונית ניסה לרדת לשול הכביש הוא עשה זאת בזהירות, בהתחשב בכל נתוני הדרך.
בית המשפט קבע מספר נקודות
- על נהג המכונית היה להתקדם עוד בנסיעה בנתיב הראשי, טרם ביקש לעצור בצד הכביש מצד ימין.
- נהג המכונית ניסה לעצור בשול הכביש בסמוך לצומת.
הסדקים בגרסת נהג המכונית
גרסת נהג המכונית לא התקבלה בין היתר מאחר שנהג המכונית העלה את הטענה שעצר בתמרור עצור בטרם השתלב בכביש הראשי רק בעדותו בבית המשפט, ולא בהזדמנות הראשונה שהיתה לו. טענה זו לא הופיעה לא בגרסתו במשטרה, ולא בכתב ההגנה ובתצהיר של נהג המכונית. כמו כן נהג המכונית נמנע מלתת תשובה חד משמעית לשאלה מה היה המיקום המדוייק של ירידתו לשול, ובעצם רק בחקירתו הנגדית הודה כי טרם השלים את ירידתו לשול ורק גלגל אחד של הרכב היה מצוי בשול הכביש.
בנוסף, נהג המכונית הודה בחקירתו כי ביקש לרדת לשול, על מנת לבחון את נתיבי הנסיעה, לנוכח שינויי התנועה בחג. לכן קבע בית המשפט כי סביר להניח כי עשה כל זאת בסמוך לאחר כניסתו לצומת.
בית המשפט קבע כי גרסת נהג המכונית לא מתיישבת עם מכלול הנסיבות – אם התאונה היתה מתרחשת מרחק רב מהצומת, כפי שטען נהג המכונית, לנהג המכונית היתה שהות מספקת להשלים את ירידתו לשול. אם התאונה היתה מתרחשת במרחק רב מהצומת, כפי שטוען נהג המכונית, לנהג האופנוע היה מספיק זמן להבחין בו ולסטות באופן מלא מנתיבו כדי למנוע את התאונה.
ההחלטה
בית המשפט קבע כי גרסת התובע סבירה יותר והתאונה אירעה כדלקמן: נהג המכונית החל לרדת לשול הימני, בסמוך לצומת.
על נהג המכונית היה להבחין בנהג האופנוע הואיל ושדה הראיה היה פתוח. לפיכך נראה כי נהג המכונית החל לרדת מוקדם מדי לשול, מבלי שוידא כי הנתיב פנוי ומאפשר ירידה לשול, ומבלי שיפריע לתנועת הרכבים בכביש הראשי.
לכן האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע – נהג המכונית.
טענת רשלנות תורמת:
לאחר קביעת האחריות עובר בית המשפט לבחון את שאלת הרשלנות התורמת האם לנהג האופנוע יש אחריות תורמת כלשהיא לתאונה.
לרוכב האופנוע נקבעה רשלנות תורמת בשיעור של 10%, ובית המשפט נימק החלטתו כדלקמן:
היה על נהג האופנוע לבחון היטב אם נהג אחר מבקש להשתלב בכביש. לא סביר שנהג האופנוע לא יכול היה להבחין בנהג המכונית אשר החל להשתלב בכביש הראשי, בטרם קרות התאונה. נהג האופנוע עמד על כך מאוחר מדי ולא הועיל נסיונו למנוע את התאונה עם ירידת נהג המכונית במפתיע לשול.
הערה – חשוב להבין כי מקרים אלה מוכרעים בבית המשפט על סמך התרשמות השופטים מהנהגים המעורבים בתאונה, כאשר לכל צד גירסה שונה לחלוטין, ועל השופטים מוטלת המשימה להכריע גרסת מי מהצדדים נראית סבירה יותר.