בבית המשפט השלום בירושלים ניתן פסק דין חשוב בנושא ההבחנה בין נהג "גנב" לבין נהג, ש"חרג מההרשאה" שניתנה לו. מדובר היה בתביעה של המבוטח בביטוח מקיף (להלן: "המבוטח"), אשר היה מיוצג על ידי עו"ד פנחס כהן, שביקש למכור את רכבו המבוטח מסוג 'סיטרואן', כשלרכב לא היה ביטוח חובה ואף לא טסט בתוקף. בהתאם לתנאי הפוליסה, רק נהג שמלאו לו 30 שנים, ומחזיק ברישיון כדין הותר לנהוג ברכב. אחד הקונים הפוטנציאלים (להלן: "הקונה"), ביקש לבצע בדיקה לרכב, כנהוג במהלך המו"מ לקניית רכבים משומשים.
הבעיה התעוררה לגבי השאלה כיצד יגיע הרכב ממקום הימצאו, אצל המבוטח, למקום הבדיקה, בכפרו של הקונה, הואיל והקונה והרכב לא עמדו בתנאי פוליסת הביטוח המקיף, ואם בכך לא די, הרי שלקונה לא היה רישיון נהיגה בתוקף. לטענת המבוטח, לאור בעיות אלו אסר על הקונה לנהוג ברכב, וציפה שיעבירו בגרירה. בנוסף טען המבוטח, כי החתים את הקונה על מסמך בו התחייב הקונה שלא לנהוג ברכב.
חרף האמור, נטל הקונה את הרכב, ונהג בו לכפרו לצורך הבדיקה. במהלך הנסיעה ארעה תאונה והרכב נהרס כליל. התביעה הוגשה לתגמולי ביטוח בגין גניבת הרכב, אשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף (להלן: "הפוליסה"). חברת הביטוח (להלן: "המבטחת"), אשר הייתה מיוצגת על ידי עו"ד מלאך, סירבה לשלם למבוטח תגמולי ביטוח, בטענה שהמבוטח לא אסר על הקונה לנהוג ברכב, והיה מודע לכך שהקונה לא עומד בתנאי הפוליסה.
לגבי המסמך עליו חתם הקונה, ציין בית המשפט, שאמינותו של המבוטח מוטלת בספק שכן חקירתו על ידי חוקר מטעם המבטחת, וכן אי ציון קיום המסמך עד כיומיים לאחר החקירה מצביעים על כך, או לפחות מרמזים שהמסמך נערך לאחר אירוע התאונה. אין חולק שהפוליסה כללה כיסוי מפני גניבת הרכב. השאלה שנשאלה, אם כך, הינה לגבי פרשנות המונח "גניבה" בפוליסה. כנקודת מוצא נפסק, שראשית יש להיזקק ללשון חוזה הביטוח על מנת לפרש את הגדרת המונח 'גניבה'.
שנית, על הפירוש הנבחר למצות את תכליתה האובייקטיבית העסקית של הפוליסה (לעניין זה צוטט פסק הדין בע"א 11081/02 דולב בע"מ ואח' נ' סיגלית קדוש ואח', שם נפסק, כי על הפרשנות לקדם את הציפיות המשותפות של הצדדים, ולקדם ערכים של יעילות וסבירות). מכאן, בפירוש המונח 'גניבה', יש להביא בחשבון את יסודות הגניבה כפי שהם מצטיירים בדין הפלילי, דהיינו: הכוונהלשלילת קבע של הרכב מידי הגנב, והיעדר הסכמתו של בעל הרכב, שבעלותו תישלל ממנו. בפירוש פוליסות ביטוח, נפסק ש בית המשפט יעדיף, על פי רוב, את האינטרס של ציבור המבוטחים. בהתאם הוחלט, כי ניתן להכיר בכך שארעה גניבה גם אם יסוד הכוונה מעורער ואילו בעל הרכב היה איתן בדעתו שלא יילקח ממנו הרכב.
גישה זו אומצה בפסיקה בעיקר במקרים בהם לא הוכחה כוונת גניבה, אך מהשתלשלות העניינים, נגרם נזק לרכב ולבעליו. יחד עם זאת, במקרה דנן פסק בית המשפט, שלא זאת בלבד שלא הייתה לקונה כל כוונה לגנוב את הרכב (הרי שבכוונתו היה להחזיר הרכב למבוטח), אלא גם שהרכב נמסר לקונה בהסכמת המבוטח. אשר על כן, קבע בית המשפט כי מדובר היה בנטילת הרכב תוך כדי חריגה מהרשאה, ולכן לא קמה למבוטח זכות לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה. לאור האמור, נדחתה התביעה.
פורסם במחירון רכב לוי יצחק - יוני 2008