בבית משפט השלום בפתח תקווה נדונה תביעתה של מי שנפגעה לטענתה בתאונת דרכים (להלן: "התובעת"), כנגד בנה (להלן: "הבן"), אריה חברה לביטוח בע"מ ואבנר אגוד לנפגעי רכב בע"מ, שיוצגו על ידי עו"ד אורלי נטר.
פסק הדין ניתן מפי כבוד השופט נחום שטרנליכט, ודן בזכאותה של התובעת לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), בגין פגיעה שנגרמה לה לאחר שיצאה מהרכב בו נהג בנה, או אז נסגרה דלת הרכב על אצבעה (להלן: "התאונה"). המחלוקת סבה סביב השאלה אם בעת קרות התאונה, יציאתה של התובעת מהרכב הייתה חלק ממהלך הנסיעה (של סיום הנסיעה), או שביקשה להישאר במקום ולשוחח עם בנה ובעלה המנוח, ללא כל קשר למהלך הנסיעה ותוך כדי ניצול הרכב כ"מקום מפגש משפחתי".
לפיכך פנה בית המשפט לבחון אם עמדה התובעת בנטל המוטל עליה להוכיח שמדובר בנסיבות המהוות תאונת דרכים, כמשמעות החוק. התובעת טענה, כי בתום הנסיעה, במהלך צאתה מהרכב נשענה על משקוף דלת הרכב, וכך ארעה התאונה. כן טענה התובעת, כי הואיל והבן נכה, הוא אינו נוהג לעלות לבית ההורים, ומשכך בתום הנסיעה נשארו לשוחח מחוץ לבית, אולם מחקירתה לא הובהרו הנסיבות שהובילו לתאונה - האם נשארה ברכב לשיחה ואז יצאה, או שקודם יצאה מהרכב ורק אז נשארה לשיחה ואירעה התאונה.
מבין העדויות אף עלה, כי בשל נכותו של הבן, היו התובעת ובעלה המנוח נוהגים לצאת מביתם, ולפגוש את הבן ברכב כשהיה בא אליהם. אשר על כן קבע בית המשפט, כי לא הורם הנטל להוכיח שהתאונה אירעה כאשר יצאה התובעת מהרכב, מיד בתום הנסיעה.
בנוסף, על פי תמלילי קלטות החקירה של חוקר הביטוח, שנשלח לביתה של התובעת לאחר התאונה, עלתה גרסה לפיה הבן לא הסיע את הוריו בטרם התרחשה התאונה, אלא הגיע לביקור, והוריו יצאו לפגוש בו מחוץ לרכב. על פי ההגדרה הבסיסית בסעיף 1 לחוק, תאונת דרכים נגרמת עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, ועל כן נדרש בית המשפט לבחון אם היציאה של התובעת מהרכב הייתה בגדר "שימוש ברכב מנועי", בהתאם להגדרת מונח זה בהמשך סעיף 1 לחוק.
בית המשפט ציטט מפסק הדין בע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שושי, שם פורשה ההגדרה למונח "שימוש ברכב מנועי" לגבי מצב בו נפגע אדם שנמצא ברכב חונה (במקום מותר), ונקבע שהימצאות ברכב, כשלעצמה, אינה מהווה תאונת דרכים כמשמעות החוק. מכאן הסיק בית המשפט, ששימוש ברכב חונה, אינו בגדר "שימוש ברכב מנועי", ולכל הפחות אינו "שימוש למטרות תחבורה".
כן ציין בית המשפט מקרה, בו מעד אדם ונפגע בעת שנכנס למשאית על מנת לקחת מצית לסיגריות, ברע"א 8548/96פדידה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, אך נפסק שלא מדובר בתאונת דרכים לפי החוק, שכן נפילתו לא הייתה חלק מה"סיכון התעבורתי". לפיכך פסק בית המשפט, כי הירידה של התובעת מהרכב "לא ארעה לשם מטרת תחבורה", ועל כן התאונה נגרמה בשל סיכון שאינו "סיכון תעבורתי". לסיכום פסק הדין, נקבע, שהשימוש שעשתה התובעת ברכב לא היה למטרות תחבורה, ובכל מקרה ללא קשר למתחם הסיכון התעבורתי, הנוצר, לדברי בית המשפט, בשל "הובלת אנשים ממקום למקום", ועל כן לא מדובר "בתאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, והתביעה נדחתה.
פורסם במחירון רכב לוי יצחק - דצמבר 2009