בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתם של מבוטחים בביטוח מקיף לרכב (להלן: "התובעים"), שיוצגו על ידי עו"ד שי שלמה, כנגד סוכנות הביטוח עימם התקשרו המבוטחים (להלן: "הסוכנות"), שיוצגה על ידי עו"ד י. מנדה, וכנגד חברת הביטוח (להלן: "המבוטחת"), שיוצגה על ידי עו"ד אסף ורשה. פסק הדין ניתן בסוף חודש יולי 2008, מפי כבוד השופטת אילתה זיסקינד, ודן בסוגיית חובת הגילוי הייזום של מועמד לביטוח מקיף אודות תביעות קודמות.
במועדים הרלוונטיים לתביעה, בוטח רכבם של התובעים, מסוג BMW, אצל המבטחת (להלן: "הביטוח" ו"הרכב"), לאחר שרכבם הקודם, שבוטח חברת ביטוח אחרת, נשרף ככל הנראה בשל הצתה מכוונת (להלן: "הרכב הקודם"). לאחר כ- 3 חודשים ממועד עריכת הביטוח, הודיעו התובעים לסוכנות על שריפת רכבם, ככל הנראה בשל הצתה מכוונת פעם נוספת, וזו מסרה למבטחת הודעה רשמית בנושא. לטענת המבטחת, הסתירו התובעים את דבר שריפת הרכב הקודם, תוך כדי כוונת מרמה, ועל כן אינם זכאים לתגמולי ביטוח. כמו כן טען מנהל הסוכנות, עימו התקשרו התובעים, כי אלה האחרונים הציגו בפניו מצג לפיו לא היו להם תביעות קודמות ערב עריכת הביטוח, אולם על אף דרישותיו מהתובעי ם, לא הציגו אישור רשמי בדבר היעדר תביעות קודמות.
נציג הסוכנות טען, כי לו ידע על כך שלתובעים אין אישור היעדר תביעות קודמות, וכי גם אינם יכולים להשיג כזה אישור, בשל שריפת הרכב הקודם, מלכתחילה לא היה מתקשר עימם בעריכת ביטוח לרכב. לדברי הסוכנות, עם היוודע דבר שריפת הרכב הקודם, תואמה פגישה עם התובעים, בה ביקשו להודיע על ביטול הביטוח, אולם טרם הספיקו להודיע לתובעים על כוונתם כנ"ל, ארע מקרה שריפת הרכב נשוא התביעה. בית המשפט תחם את גדר המחלוקת, סביב השאלה העיקרית אם טופס הצעת הביטוח מולא תוך כדי הסתרת מידע (בדבר הרכב הקודם), ואם בכלל הוסתר המידע במתכוון מפני הסוכנות והמבטחת.
לדברי בית המשפט, גרסת התובעים לא הייתה משכנעת במידת הצורך, וכן לא עמדה במבחן הסבירות והשכל הישר. בית המשפט קיבל את גרסת הסוכן מטעם הסוכנות עימו התקשרו התובעים, כי לא יידעו אותו אודות שריפת הרכב הקודם, ודבר זה נודע לו בשל מאמציו לצורך ניסיון לקבלת אישור היעדר תביעות על שם התובעים. נפסק, שהתובעים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת לכך שהודיעו לסוכנות על דבר שריפת הרכב הקודם, אולם זו נמנעה מלציין זאת בטופס ההצעה לביטוח. לדברי בית המשפט, בכך מסכן הסוכן את מעמדו כסוכן ביטוח, לפיכך לא יכולים להיות לו אינטרסים להעלים מידע כאמור מחברת הביטוח, ועל כן התקבלה גרסתו שלא כך היה המצב, והתובעים כלל לא הביאו לידיעתו את אירוע שריפת הרכב הקודם.
לא זו אף זו, כי על פי הסכם שהושג בין הצדדים, נשלחו התובעים לבדיקת פוליגרף בעניין השאלות אם יידעו את הסוכנות אודות שריפת הרכב הקודם, ואם אושר להם, על אף שאין ברשותם אישור היעדר תביעות, שניתן לערוך לרכבם ביטוח - נמצא שהתובעים אינם דוברים אמת. דהינו, מעולם לא יידעו את הסוכנות, וסוכן הביטוח מטעמה גילה את המידע אודות השריפה בעצמו, רק לאחר עריכת הביטוח, ולאחר שפנה לגורמים שונים על מנת לקבל אישור היעדר תביעות בשם התובעים, שכמובן ולא התקבל. בית המשפט ציין, כי התובעים לא עמדו בחובתם לגלות למבטחת (ולסוכנות באמצעותה התקשרו עם המבטחת) מידע רלוונטי לפוליסת הביטוח אותה ביקשו, מכוח סעיף 7 (א) ו-(ג) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.
לגבי טיב המידע שהיה על התובעים לגלות, ציטט בית המשפט מדבריהם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ "ששון-דיני ביטוח" (מהדורה שנייה, תשס"א-2001), בעמ' 78, לפיהם קיימת חובת גילוי אקטיבי לגבי כל עובדה שיש בה כדי להשפיע על אומדן הסיכוי של המבטחת. משמע, על המועמד לביטוח לגלות, מיוזמתו, עובדות שעשויות להשפיע על אומדן הסיכוי או על גובה הפרמיה, גם אם לא נשאל לגביהן במפורש.
אשר על כן, דחה בית המשפט את התביעה, ופסק שהתובעים הסתירו מהסוכנות מידע מהותי, כמשמעו בסעיף 7(א) הנ"ל, בדבר אי יכולתם להשיג אישור היעדר תביעות בשנתיים האחרונות, ולפיכך אינם זכאים לתגמולי ביטוח.
פורסם במחירון רכב לוי יצחק - ספטמבר 2008