בבית משפט השלום בראשון לציון, נדחתה תביעתו של פרליס אפרים (להלן: "אפרים"), שיוצג על ידי עו"ד גדעון היכל, כנגד המבטחת בביטוח מקיף (להלן: "המבטחת"), שיוצגה על ידי עו"ד נמרוד רזיאל. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, הפיקה המבטחת פוליסת ביטוח שכללה, בין היתר, ביטוח מפני גניבת רכבו של אפרים מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הפוליסה" ו-"הרכב"). שבוע לאחר קניית הרכב, הוא נגנב, אולם המבטחת דחתה את תביעתו לתשלום תגמולי הביטוח, מהנימוק, כי השתמש ברכב לצורך הסעת נוסעים בשכר, שלא על פי תנאי הפוליסה.
לצורך הבהרת המחלוקת, חזר בית המשפט על ההלכה שנקבעה בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, כי הכלל לגבי ביטוחי רכוש הינו, שהנטל להוכחת קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח, ואילו הנטל להוכיח שמקרה הביטוח נכנס לאחד או יותר מחריגי הפוליסה מוטל על חברת הביטוח. בענייננו, לא הייתה מחלוקת לגבי גניבת הרכב, והסוגיה שבמחלוקת סבה סביב השאלה האם המבטחת עמדה בנטל המוטל עליה להראות, שהשימוש שעשה אפרים ברכב הוציא את אירוע הגניבה אל מחוץ לכיסוי הביטוחי.
בית המשפט, אשר ציטט מהפוליסה, ציין, כי נכתב מפורשות ששימוש ברכב לא יכלול, בין היתר, "הסעת נוסעים בשכר". המבטחת שלחה חוקר מטעמה, וכן הביאה ראיות מדו"ח חקירת המשטרה, על מנת להוכיח שאפרים היה בעל עסק להסעות רופאים. ביום הגניבה הנטענת, הגיע אפרים לבית חברו, והחנה את רכבו מול ביתו של החבר, אך בצאתו לכיוון הרכב גילה שהרכב איננו. בית המשפט קיבל את עמדת המבטחת וקבע, שהרכב אכן שימש את אפרים להסעת נוסעים בתשלום במסגרת עסקיו להסעת רופאים, לביקורי בית. בית המשפט תמך קביעתו בעדות שמסר אפרים במשטרה, וכן בעדותו של אפרים בפני חוקר המבטחת, לפיה הסיק, כי אפרים היה אמור להתחיל משמרת הסעות עם הרכב, לאחר צאתו מבית חברו.
אפרים אף נמנע מלהביא את שותפו לעסק, מר דוד קיפניס, לעדות, כדי שיאמת את גרסתו של אפרים, לפיה לא היה עוסק בהסעות בתשלום עם הרכב, אלא באמצעים אחרים. הימנעותו זו פורשה על ידי בית המשפט לרעתו של אפרים, על פי הגישה, שהימנעות מלהביא עד היכול לסייע לצד במשפט, תפעל לרעת הצד הנמנע מלהביאו. לטענת אפרים, במועד אירוע הגניבה, היו ברשותו שלוש מכוניות נוספות, אשר שימשו להפעלת עסקי ההסעות, אך לא עשה ברכב המדובר שימוש כנ"ל.
אפרים, כאמור, לא הביא את חברו לעדות, וכן לא תמך טענותיו בעדויות לקיומו של צי רכבים בבעלותו. שוב, אי תמיכת גרסתו של אפרים בעדויות ובמסמכים, הציבה אותו, לדעת בית המשפט, במצב של חוסר אמינות, ונקבע כי עדותו רצופה בסתירות פנימיות. נוסף על כל אלה טען אפרים, כי לא שמר תיעוד של מסמכי העסק, וכי לא היה ברשותו מפרט סידור עבודה המפרט את מספר הרכבים והמציין איזה נהג נסע בכל רכב.
על תשובתו זו של אפרים תמה בית המשפט, וציין שאין זה מן ההיגיון, כי אם הייתה טענתו של אפרים נכונה, ולא השתמש ברכב לצורך הסעות בתשלום, זרק את הרישומים בסמוך לדחיית המבטחת את תביעתו. בהתאם לתשובותיו של אפרים ומכלול הנסיבות, פסק בית המשפט, כי אפרים היה לא אמין בגרסתו, ומאידך עמדה המבטחת בנטל ההוכחה שהוטל עליה, להראות שאכן השתמש אפרים ברכב בניגוד לתנאי הפוליסה. אשר על כן נפסק, כי אירוע הגניבה הוצא מגדר הכיסוי הביטוחי בשל החריג בפוליסה להסעות בשכר, ובהתאם נדחתה תביעתו, והוא חוייב בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח למבטחת.
פורסם במחירון רכב לוי יצחק - אפריל 2008