בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתו של שמואל דקלו (להלן: "המבוטח"), שיוצג על ידי עו"ד חיים קליר, כנגד המבטחת בביטוח מקיף (להלן: "המבטחת"), שיוצגה על ידי עו"ד אושרית רוטקופף. פסק הדין ניתן בחודש יולי 2008, ודן בתביעתו של המבוטח לתגמולי ביטוח בגין גניבת רכב מסוג פולקסוואגן קרוול, ששימש להסעת נוסעים בשכר (להלן: "הרכב"). הרכב בוטח בפוליסת ביטוח מקיף אצל המבטחת (להלן: "הפוליסה"), אשר דחתה את התביעה לתגמולי ביטוח, מהנימוק שהאירוע נשוא התביעה לא היה מכוסה בפוליסה, מכיוון שלא מולאו דרישות המיגון.
שוכר הרכב מטעם המבוטח, אשר נהג ברכב במועדים הרלוונטיים (להלן: "אלן"), עצר את הרכב, השאיר אותו מונע כשהמפתחות בפנים, ויצא לקנות פרחים, בדוכן פרחים שמוקם כ- 4 מטרים ממקום עצירת הרכב. באותה עת, נכנס פורץ לרכב, ונסע עימו משם (להלן: "האירוע"). לטענת המבטחת, נשללה הזכאות לתגמולי ביטוח, הואיל ובשעת האירוע לא הופעלו אמצעי המיגון ואף המפתח נותר במתנע. המחלוקת סבה סביב השאלה, אם בכך שלא הופעלו אמצעי המיגון והשארת המפתח ברכב, הופרו תנאי הפוליסה ופקעה החבות הביטוחית של המבטחת.
בית המשפט העיר, כי על פי הוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 (להלן :"הפוליסה התקנית"), וכן פקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, הרכב מוגדר כ"רכב ציבורי", אשר הוראות הפוליסה התקנית אינן חלות לגביו, ולפיכך המבטחת לא הייתה כבולה, לעניין ניסוח הפוליסה, לסייגים בנושא החבות המופיעים בפוליסה התקנית בלבד.
המבטחת סמכה את טענותיה על הוראת הפוליסה, אשר החריגו את הכיסוי הביטוחי בכך, שככל שהרכב אינו מאויש, מותנה הביטוח בקיום מערכת "איתוראן" מותקנת ופעילה. השאלה שעמדה במחלוקת הינה, אם בעת האירוע ניתן היה לראות את הרכב כאילו היה מאויש, או אם לאו. על מנת לענות על שאלה פרשנית זו, פנה בית המשפט לתניות הפוליסה עצמן, ולפסק הדין בערעור אזרחי (מחוזי ת"א) 156/96 חנן נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ, אשר עסק בנסיבות גניבת רכב דומות לענייננו (להלן: "עניין ג'אן").
בעניין ג'אן נפסק, כי הדיבור "רכב מאויש" אינו מחייב את הימצאותו הפיסית של הנהג ברכב, אלא שהנהג (שטוען שאייש את הרכב) "... יהיה נוכח בסמוך למכונית באופן המבהיר כי מצויה היא תחת פיקוחו." למעשה, בחינת איוש הרכב נעשית על פי מבחן "השליטה ברכב", תוך כדי שימוש במבחני משנה, כדוגמת קשר עין, וסמיכות הנהג לרכב. בית המשפט ציין כיצד ריככה הפסיקה עוד יותר את מבחן השליטה עצמו, בפסק הדין ברשות ערעור אזרחי 5438/95 דוד רוזנווסר נ' Lloyds underwriters, תוך כדי שנפסק, שם, כי לא נדרש פיקוח צמוד מוחלט, אלא ניתן להסתפק בפיקוחסביר של הנהג ברכב.
ובענייננו, פסק בית המשפט, כי נסיבות הגניבה ענו על דרישות הפסיקה, בכל הנוגע למבחן השליטה, ובין היתר מהטעם שהמרחק בפועל בין דוכן הפרחים בו שהה אלן לבין הרכב היה קצר (4 מטרים), כן פרק הזמן הקצר בו היה הרכב לא נעול, וכן ניסיונותיו של אלן לעצור את האירוע תוך כדי מרדף אחר הרכב (צוין, כי אלן אף הספיק לדפוק על שמשות הרכב בעת האירוע).
לפיכך, קיבל בית המשפט את טענתו של המבוטח, כי לאלן הייתה שליטה בפועל לגבי הרכב בעת האירוע, קרי הייתה לאלן יכולת מעשית וסבירה לשלוט ברכב בעת האירוע, וחיזק את דעתו בכך שבמבחן התוצאה אף הצליח אלן לרדוף אחר הרכב וליצור מגע פיסי עם הרכב. בנוסף, הדגיש בית המשפט, שאין בהשארת הרכב בצדי כביש סואן ליד דוכנים שונים, כדי ליצור מצב של "פרצה הקוראת לגנב".
בית המשפט איזכר את פסק הדין ברשות ערעור אזרחי 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, על מנת לתמוך בפרשנות כנגד המנסח (חברת הביטוח), ככל שעלתה מחלוקת פרשנית בדבר תניות הפוליסה. כמו כן, הפנה בית המשפט להתייחסות ל"דוקטרינת הציפיות הסבירות" בעניין ג'אן, וקבע שיש מקום להחילה, ובכלל זה להגן במסגרת הפוליסה, על ציפיותיו הסבירות של המבוטח, שייהנה מכיסוי ביטוחי בגין מצבים שהמציאות היומיומית, כגון, לדברי בית המשפט, בנסיבות דנן, מלווה אותם.
לסיכום, פסק בית המשפט שמדובר במקרה של עזיבת הנהג (אלן) את רכבו לפרק זמן קצר ולמרחק של מטרים ספורים בלבד, ככל אשר קיימת ציפייה סבירה של ציבור המבוטחים, שחברות הביטוח לא תחייבנה את המבוטח לנעול ולהפעיל אזעקה בכל יציאה כאמור, ולשלילת זכאותם לפי הפוליסה שרכשו. אשר על כן, התקבלה התביעה לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, בגין גניבת הרכב.
פורסם במחירון רכב לוי יצחק - יולי 2008