אי השתתפות בקורס רענון נהיגה אינו פגם פורמאלי בתוקף הרישיון
בבית משפט המחוזי בירושלים, נדון ערעורה של מבוטחת כנגד מבטחתה בביטוח חובה לרכב (להלן: "המבוטחת" ו"חב' הביטוח", בהתאמה). עוה"ד אגרון ואוזנה, ועוה"ד לוי ולבן ייצגו את הצדדים בתביעה. פסק הדין ניתן במרץ 2009, מפי הרכב השופטים צבי זילברטל, גילה כנפי-שייניץ ויוסף שפירא, ודן בזכאותה של המבוטחת לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), בגין תאונת דרכים בה הייתה מעורבת (להלן: "התאונה").
הואיל ובמועד התאונה, נהגה המבוטחת ללא רישיון בתוקף, דחה בית משפט השלום, בגלגול הראשון, את תביעתה מכוח סעיף 7(3) לחוק, השולל את הזכות לפיצויים ממי שנהג ברכב ללא רישיון מתאים, שלא מחמת אי תשלום אגרה. פקיעת תוקף רישיונה של המבוטחת נבע כתוצאה מאי השתתפותה בקורס רענון נהיגה, שגרם לכך שבמועד תום תוקף הרישיון, לא נשלחה אליה דרישה לתשלום אגרת חידוש רישיון. לפיכך טענה המבוטחת, כי לא מדובר בכלל שבסעיף 7(3) לחוק, אלא בחריג לו, בנהיגה עם "רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה", כאמור בסיפא לאותו סעיף.
כמו כן טענה המבוטחת, כי לא ידעה על החובה להשתתף בקורס, וכי לא קיבלה זימון אליו, ומהפן המהותי, כי לא נפל פגם בכשירותה לנהוג במועד התאונה. מאידך טענה חב' הביטוח, כי במועד התאונה לא הייתה המבוטחת כשירה לנהוג, וכי חידוש רישיונה היה מותנה, על פי דיני התעבורה, במעבר הקורס. כמו כן נטען, כי משחלפה שנה ממועד פקיעת הרישיון, מדובר בפגם מהותי, הנכנס בגדר הכלל שבסעיף 7(3) לחוק.
בשל תכליתו הסוציאלית של החוק, לפיצוי כל נפגע בתאונת דרכים, פירשה הפסיקה את סעיף 7(3) לחוק באופן מצמצם, כך שלא יחול, למשל, במצב בו לא חודש רישיון בשל אי תשלום קנסות (ע"א 4231/97 "צור שמיר" נ' יחיאל), או אם הנהג נפסל מלהחזיק רישיון אך הפסילה בוטלה משנסמכה על הרשעה בטלה (רע"א 3339/00 אליהו נ דהן).
בית המשפט הזכיר את פסק הדין בע"א 11924/05 "שומרה" נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל, שם נפסק שעל מנת שיישללו הפיצויים, מכוח סעיף 7(3) לחוק, נדרשת ידיעת הנהג בפועל שרישיונו נפסל. בענייננו, לדברי בית המשפט, מדובר במי שלא שמה לב שתוקף רישיונה פקע, ולא בשלילת הרישיון בשל ביצוע עבירת תנועה. יחד עם זאת הדגיש בית המשפט את המטרה העונשית-הרתעתית שביסוד הסעיף, אשר מצדיקה שלילת פיצויים, כאשר "נמצא פסול מוסרי בהתנהגות הנהג", וכשמוצדק לפעול כלפיו בענישה חריפה.
לדברי בית המשפט, ההצדקה לסטות מהכלל מתקיימת רק כשמדובר בעניין "פיסקאלי-פורמאלי באופיו, אשר אינו משליך על כושרו של הנהג לנהוג", אולם אם הנהיגה ללא רישיון "מגדילה את הסיכונים שבדרך", כפי שנפסק בע"א 5631/94 לביא נ' "סהר", אין לחרוג מהכלל. נפסק, שהואיל והרישיון לא חודש זה למעלה משנה, כך שבשלב זה החידוש היה מותנה בשיקול דעת רשות הרישוי, ולא ניתן להסתפק בתשלום אגרה בלבד, והואיל והמבוטחת לא השתתפה בקורס חובה לכל נהג חדש, שללא השתתפות בו נשללת הזכות לחידוש הרישיון, יש לראות במבוטחת כמי שכושרה לנהוג במועד התאונה היה פגום.
כן נפסק, שעל אף מכלול הנסיבות, שחלקן היו קשורות בכך שלא קיבלה את הזימון לקורס או הודעת תזכורת לחידוש רישיון, אין לקבוע שמדובר בפגם פורמאלי בלבד, ולמעשה חוסר תשומת הלב של המבוטחת הוביל להתנהגות שיש בה משום "פגיעה בערך התעבורתי". משכך נדחה הערעור, והפיצויים נשללו.
פורסם במחירון רכב "לוי יצחק" - ספטמבר 2009