בפסק דין מעניין, בעניינו של ציון צמח (להלן: "ציון"), כנגד המבטחת בביטוח מקיף (להלן: "המבטחת"), נדחתה תביעתו של ציון להשלמת תגמולי ביטוח בגין נזקים שארעו לרכבו (להלן: "הרכב"). פסק הדין ניתן במהלך חודש פברואר 2008, בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, מפי כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס. המבטחת שלחה מטעמה שמאי רכב להערכת גובה נזקי הרכב (להלן: "השמאי"), אך למרבה פליאתו של ציון, העריך השמאי את גובה הנזק, בסכום נמוך מהסכום שהוציא בפועל לצורך תיקון הרכב.
אשר על כן, הגיש ציון תביעתו זו, על גובה ההפרש בין הערכת השמאי לבין הוצאותיו בפועל, בטענה כי על המבטחת לשפותו עד כדי "השבת המצב לקדמותו", לרבות החלפת חלקי רכב שניזוקו בתאונה נשוא התביעה (להלן: "התאונה"), בחלפים מקוריים. לטענת המבטחת, בהתאם להנחיות משרד התחבורה (חוזרים מספר 15 ו- 20), המאשרות התקנת חלקים שאינם מקוריים, וכן בשל העובדה שברכב כבר היו מותקנים חלפים שאינם מקוריים, קודם לתאונה, אין ממש בדרישה להשתמש אך ורק בחלקים מקוריים.
בנוסף, טענה המבטחת, כי אף הפוליסה בעצמה אינה מתייחסת לעניין התקנת חלפים דומים, אלא קובעת בלבד, כי השיפוי בגין נזקים לחלקי הרכב צריך להיות מלא. בית המשפט קבע, כי הואיל וקודם לתאונה היו מותקנים ברכב חלקים שאינם מקוריים, הייתה רשאית המבטחת להחליף חלק שניזוק בתאונה בחלק שאינו מקורי, שהרי ובכך תמצה המבטחת את האינטרס להשבת המצב לקדמותו, כפי שהיה קודם לתאונה. לא זו אף זו, קבע בית המשפט, כי אין ממש בטענתו של ציון, שלא ידע על כך שהיו מותקנים ברכב חלקים שאינם מקוריים, ושוב אין לומר שכשלה המבטחת בהשבת המצב לקדמותו, בכך ששיפתה את ציון בגין התקנת חלקי חילוף שאינם מקוריים.
כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה, כי תשלום דמי השתתפות עצמית ותשלום הפרמיה מקנים לציון זכות לשיפוי בגין חלקים מקוריים דווקא, מהנימוק שעל חברות הביטוח לפעול על פי הוראות החוק, הפוליסה והנחיות משרד התחבורה. התוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 ("הפוליסה התקנית"), מורה בסעיף 8(א): "אם תיקון הרכב יחייב החלפת המרכב או חלקים ממנו או פנס, ישא המבטח במלוא עלות החלפה זו". בית המשפט פירש את הוראת סעיף 8(א) לפוליסה התקנית, כנוגעת בעניין עלות ההחלפה בלבד, ולא בסוג החלק המוחלף. משמע, חברת הביטוח חבה במלוא עלות ההחלפה.
כמו כן, ציין בית המשפט את חוזר מס' 15 של משרד התחבורה, אשר בו חריג לעניין התקנת חלפים מקוריים, המתיר שימוש בחלקים מסוימים, המנויים בחוזר, אשר אינם מקוריים, לגבי רכבים שגילם עד שנתיים. בית המשפט ציין, שזכותו של ציון, כי הרכב יטופל במוסך מורשה בלבד ויותקנו בו אך ורק חלקים מקוריים, אינה מטילה על המבטחת חובה לשלם לציון פיצוי בגובה ההפרש בין עלות החלקים המקוריים לבין עלות התיקון באמצעות חלקים חלופיים. וכדברי בית המשפט: "התובע [ציון] זכאי, להתקין ברכבו חלקים אורגינליים ולבחור לתקן את רכבו, במוסך מורשה ולאו דווקא במוסך הסדר. מאידך, אין בכך, כדי לחייב את הנתבעת [המבטחת], בתשלום פיצוי לתובע, בגין הפרש העלויות בין חלפים מקוריים...".
הואיל ובית המשפט לא שוכנע, כי קיים פגם משמעותי, בעניין האיכות או הבטיחות, בשימוש בחלקים שאינם מקוריים, וכן לנוכח העובדה שגם מנהל המוסך, שהעיד מטעמו של ציון, לא קבע שחלקים חלופיים אינם תקינים, והוא אף מחזיק במוסך חלקים חלופיים, נפסק שהמבטחת אינה חייבת לשפות את ציון בגין החלפת חלקים מקוריים. אשר על כן, דחה בית המשפט את התביעה. יחד עם זאת, הואיל ושוכנע בית המשפט, שהתברר לציון, כי ברכב היו מותקנים חלקים שאינם מקוריים, עוד טרם התאונה, ובשל תאונה קודמת שארעה לו, רק אגב התביעה, לא נעשה צו לחיוב בהוצאות.
פורסם במחירון רכב לוי יצחק - מאי 2008