בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתו של מבוטח בביטוח מקיף (להלן: "המבוטח"), אשר יוצג על ידי עו"ד איתן לבני, כנגד מבטחתו (להלן: "המבטחת"), אשר יוצגה על ידי עו"ד יקיר קול. פסק הדין ניתן באוגוסט 2008, מפי כבוד השופטת שירלי רנר, ודן בנושא מרמה בתביעות לקבלת דמי ביטוח, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה המבוטח הבעלים של משאית אשר נגנבה מחצר ביתו (להלן: "המשאית"). המבוטח טען, כי בשעת הגניבה פעלו במשאית כל אמצעי ההגנה הדרושים. מאידך טענה המבטחת, כי עובר לגניבה השאיר המבוטח את המפתחות בתוך המשאית, וכן כי מסר עובדות כוזבות, אשר בעטיין יש לדחות את התביעה בשל כוונת מרמה.
המבוטחת טענה בסיכומיה, כי המבוטח הזמין מפתח שלישי נוסף למשאית, וכן כי מסר מידע כוזב אודות המפתח השני שהיה ברשותו - זה שנטען להיות מקור לשכפול. יודגש, כי המפתח השני מעולם לא נמסר למבטחת, כמקובל, לאחר דיווח על מקרה גניבה. המבטחת הסתמכה בסיכומיה, בין היתר, על פסק הדין בע"א 9625/06 (מחוזי י-ם) הפניקס נ' סימה מלכה (להלן: "פרשת סימה מלכה"), בו נדחתה תביעה לתגמולי ביטוח בשל מסירת עובדות כוזבות לחברת הביטוח, ואף ללא שהיה בהן כדי להשפיע על הכיסוי הביטוחי.
בית המשפט קבע, כי ממכלול הנתונים עולות שתי מסקנות חלופיות - או שכלל לא נגנבה המשאית (קרי, מדובר בביום מקרה הביטוח), או שהמשאית נגנבה, אך המפתחות נשארו בתוכה (סט המפתחות השני), ואמצעי המיגון לא הופעלו. לדברי בית המשפט, הנסיבות נוטות דווקא לעבר האפשרות לפיה הגניבה אכן ארעה, אולם המפתחות נשארו במשאית. הטענה, לפיה המבוטח שיכפל את מפתחות המשאית רק לאחר שהודיע על גניבתה, לא התקבלה, הואיל ולדברי בית המשפט המבוטח ידע שיהיה עליו למסור את שני הסטים של המפתחות, מיד לאחר הדיווח למבטחת. בית המשפט ציין, כי אם רצה המבוטח לביים את מקרה הביטוח, היה דואג לשכפל את המפתח השני בשלב מוקדם יותר.
לפיכך נפסק, כי אירוע הגניבה אכן התרחש, אך באותו זמן לא פעלו אמצעי המיגון - בין משום שלאחר נטרול תקין של אמצעי המיגון חיבלו בהם, ובין משום שבטרם הגניבה לא הופעלו ולא חלף פרק הזמן הדרוש לדריכה עצמית. בית המשפט ציין את 3 היסודות הנדרשים להוכחת מרמה לפי סעיף 25 לחוק, כפי שנפסקו בפרשת סימה מלכה: מסירת עובדות כוזבות; מודעות לכך שנמסרו עובדות כאמור; כוונה לקבל כספים על סמך העובדות שנמסרו. לצד סעיף 25 הנ"ל, מונחת סנקציה כבדה, הפוטרת את המבטח מחובותיו לפי הפוליסה, אם המבוטח מסר מידע כוזב בעניין מהותי לכיסוי הביטוחי. בנסיבות דנן, נדרש בית המשפט רק ליסוד השלישי, בעניין הכוונה. לדברי בית המשפט, בהשארת סט המפתחות השני במשאית, ממילא היה כדי לגרום להפחתה משמעותית של תגמולי הביטוח לפי הפוליסה, ועל כן, בנסיבות העניין, הוכח שלמבוטח הייתה כוונה לקבל כספים שלא היו מגיעים לו כדין.
כאמור, דחה בית המשפט את התביעה, וקבע שבמקרה זה חל סעיף 25 לחוק.
פורסם במחירון רכב לוי יצחק - פברואר 2009