מאת: עו"ד ג'ון גבע

התובע יפוצה בגין גניבת פריטים מרכבו מכוח הרחבת "כל הסיכונים" לביטוח תכולת דירתו

בבית משפט לתביעות קטנות בנתניה נדונה תביעתו של מבוטח כנגד חברת הביטוח שערכה לו פוליסה לביטוח דירתו (להלן: "המבוטח", "המבטחת" ו"הפוליסה", בהתאמה). הפוליסה כללה הרחבה מסוג "כל הסיכונים" לביטוח תכולה מחוץ לדירה. פסק הדין ניתן במאי 2009, מפי השופטת יעל קלוגמן. התביעה הוגשה בגין גניבת מספר פריטים, שהושארו ברכבו של המבוטח (להלן: "הרכב"), עת שחנה בתחנת דלק כדי לקנות חלב מהחנות שבתחנה (להלן: "האירוע" ו"החנות", בהתאמה), לאחר שנענה כי הפוליסה אינה חלה לגבי פריטים שנגנבו מתוך הרכב.

בית המשפט דחה את טענתו של המבוטח, לפיה החריג לתחולת ההרחבה ל"כל הסיכונים" בפוליסה אליו הפנתה המבטחת, בנוגע לגניבה מתוך רכב, לא הובא לידיעתו. בית המשפט הדגיש, כי הפוליסה נשלחה למבוטח, וכי התנאי הנ"ל הודפס באדום בפרק החריגים לכיסוי הביטוחי, ואילו לא מדובר ב"אותיות קטנות" שקיים חשש שהקורא הסביר לא ישים אליהן לב.

על פי לשון הפוליסה, רכש המבוטח "הרחבת כיסוי לחלק מהתכולה מחוץ לדירה" ובחריג, כפי שטענה המבטחת, לפיו "הרחבה זו לא תחול בעת הימצא הרכוש הנ"ל ברכב כלשהו..." - כמפורט בפרק התכולה. אולם, לטענת המבוטח, החריג הרלוונטי להרחבה אינו החריג הנ"ל, אלא החריג המופיע בפרק "ביטוח תכשיטים ודברי ערך", והוא נוגע ל"רכוש בעת הימצאו בכלי רכב ללא השגחת אדם מבוגר". לעניין חריג זה טען המבוטח, שלא מדובר ברכב שהושאר ללא השגחה, ועל כן החריג אינו רלוונטי לאירוע. 

בית המשפט פסק, כי הפריטים שנגנבו באירוע, נרשמו ברשימה לפוליסה תחת כותרת ההרחבה לכל הסיכונים לתכשיטים (והכותרת בלשון הפוליסה - "כה"ס תכשיטים"), כך שהפרק הרלוונטי לחריגים לכיסוי הביטוחי הינו פרק "ביטוח תכשיטים ודברי ערך", ולא פרק התכולה. אשר על כן החריג החל לעניין הכיסוי הביטוחי לנזקי האירוע, הינו החריג הנוגע להשארת הרכב ללא השגחה.

לפיכך, נדרש בית המשפט להכריע בשאלה אם בנסיבות העניין הושאר הרכב ללא השגחה, או אז יחול החריג לכיסוי הביטוחי על פי פרק "ביטוח תכשיטים ודברי ערך", או, כפי שטען המבוטח, שבהיכנסו לחנות יש לראות את הרכב כאילו הייתה קיימת עליו השגחה מספקת לפי הפוליסה. בית המשפט הפנה לפסק הדין בע"א 418/74 עממית חברה לביטוח בע"מ נ' וינברגר ואח', וקבע שהאיזון הראוי לבחינת החלתו של חריג לכיסוי הביטוחי, הוא זה שיבחין בין התנהגות החורגת באופן ניכר מרמת הזהירות של מבוטח סביר (רשלנות רבתית), אשר מתלווה אליה מודעות מצד המבוטח לקיום הסכנה בצירוף יחס של פזיזות או אי-אכפתיות, לבין כל התנהגות רשלנית אחרת. לדברי בית המשפט, רק לגבי ההתנהגות מהסוג הראשון ניתן להחיל את החריג לכיסוי הביטוחי.

דהיינו, החלת חריג לכיסוי הביטוחי נעשית על פי המבחן הדו-שלבי שנפסק בעניין עממית הנ"ל, על ידי הוכחת שני היסודות המצטברים: הן היסוד הפיזי - חריגה ניכרת מרמת הזהירות, והן יסוד נפשי - מודעות תוך כדי פזיזות או אי-אכפתיות. בענייננו פסק בית המשפט, שהשארת הפריטים בצד הנוסעים ברכב, מבלי להעבירם לתא המטען, אמנם מהווה רשלנות, אולם לא ברמה הנדרשת לצורך החלת החריג, ובכל מקרה שאין לראות את הרכב כאילו הושאל ללא השגחה, שכן המרחק בין המבוטח לבין הרכב במועד האירוע, לא עלה על כ-20 מטר, והמבוטח נשאר בקשר עין לכל משך הזמן עם רכבו. לפיכך נפסק שלא מתקיימים התנאים להחלת החריג לכיסוי הביטוחי, ואילו על המבטחת לפצות את המבוטח בגין נזקי האירוע, כפי שאלה הוכחו בבית המשפט. 

פורסם במחירון רכב "לוי יצחק" - יוני 2009