נתחיל מהבהרה חשובה: השקעה משתלמת בנדל"ן היא לרוב, השקעה לטווח ארוך. נכון שלעיתים ניתן לרכוש מציאה, לשפץ להשביח ולמכור, אך רוב ההשקעות בנדלן מושבחות עם הזמן, ועם עליית הערך, ויחד עם זה מניבות שכירות חודשית. ביולי 2020 החליט שר האוצר להפחית את מס הרכישה על דירות להשקעה מ-8% ל-5%. יחד עם הריבית הנמוכה, השמים הסגורים בגלל הקורונה, חוסר היכולת להשקיע בחול,והתחושה שלא כדאי להשקיע בנכסים מניבים כמו משרדים. כל אלה החזירו את המשקיעים לשוק הנדל״ן למגורים.

קיימים סוגים שונים של משקיעי נדל"ן

בעלי הון והכנסות ברמה בינונית ומעלה - אלה משקיעים מסורתיים שתרים ומשקיעים בנכסים במיקומים טובים ועם השבחה עתידית. ויש זוגות צעירים ,שלעיתים קרובות רוכשים דירה ראשונה זולה בפריפריה, ליד אוניברסיטאות או במסגרת מחיר למשתכן, כדי לקדם ביטחון בבעלות על דירה, ויחד עם זה ממשיכים להתגורר בשכירות ליד המשפחה הגרעינית או מקום העבודה. בערים פריפריאליות רבות נבנו עשרות אלפי דירות. רובן הגדול בפרויקטים של מחיר למשתכן.

המחירים אמנם אטרקטיביים אך ערים כמו דימונה, עפולה, טבריה או חריש אינן זקוקות ואינן יכולות לספוג את כמות הדירות הנבנות, ומי שנאלץ למכור, מוכר בהפסד.
משקיעים אלה אינם משופעים בהון והקורונה הותירה את חלקם בחלת או מובטלים.

מה קורה עם הדירות שנרכשו בפריפריה וליד האוניברסיטאות? מספר הדירות הרב שנרכש עי משקיעים לא מצא שוכרים, והתקשה למצוא גם קונים. בעיקר כאלה שרוכשים מהר ובמחיר המבוקש. הם נאלצו למכור את את הנכס כדי לממש כספים. אלפי משקיעים כאלה מכרו דירות בהפסד. כך ברובע יזרעאל בעפולה, בחריש, בשכונות ליד האוניברסיטה בבאר שבע, שהפכו לשכונות רפאים בתקופת הקורונה, בחיפה (שכונת הדר למשל), טבריה, נצרת עילית ואפילו אילת.