בגיל 55 או טיפה יותר, זוגות שלפני 25 או 30 שנה הפכו למשפחה, חוזרים להיות זוג אחרי שהילדים עזבו את הבית. פתאום ה״בית״ נהיה גדול, רחוק, לכל מקום צריך להתניע את הרכב. בקיצור, זה הזמן שהם חוזרים לתל אביב. (מוכרים רכב אחד, והשני מאוחסן ומאופסן בחניון).
צמודי קרקע במושבים בשרון ובשפלה, מחליפים ידיים:
- הקונים - משפחות צעירות ומשפרי דיור מקומיים.
- המוכרים - בני גיל הזהב ואף צעירים יותר, בני 55-60 שרוצים להסתובב בטיילת של תל אביב, ללכת להצגה ולקונצרט ולשבת בבתי קפה מבלי להזיז את הרכב.
יש כאלה שבהתחלה בתור נסיון, משכירים את הנכס, או סוגרים אותו, שוכרים דירה בתל אביב לבדיקה ראשונית. אבל לא נצפתה שום תנועה אחורה: אלה ששכרו, מאוחר יותר מכרו את הנכס, הבית הגדול, ורכשו דירה בתל אביב, בעיקר במרכז, אך גם בצפון הישן, ואפילו בפלורנטין.
לרוב, הם לא נותרו עם מזומן בעקבות ההמרה: במחיר הבית הגדול ניתן לרכוש דירה בתל אביב, בעיר בה מחירי דירות במרכז העיר מתחילים ב-50,00 ש"ח - 70,000 ש"ח למ' וצפונה.
תמיד היה את הקטע הזה של ה״קשישון״ ששב או מגיע לתל אביב, בנוסף לוילה בסביון, בפיתוח או בקיסריה. היום, וגם הקורונה כנראה הביאה את תרומתה לעניין, יש את הרצון לאכול את החיים ככל שאפשר. (אגב, טרנד או מגמת העיור קיימת היום כמגמה עולמית, ולא רק אצלנו).
כמו שמתנפלים על הטיסות כאילו הגיע סוף העולם, כך גם עוזבים דירות גדולות או צמודי קרקע במעגלים השניים והשלישיים של המרכז, ורוכשים דירה בתל אביב, גם מצמצמים דיור (למשל מווילה במודיעין או דירת גג בהוד השרון, שמחירן כ-4.5-7 מיליון ש"ח לכל היותר, רוכשים בכסף הזה דירה בת 4 חד׳, ולעיתים גם פחות, בתל אביב.
מוכרים רכב אחד, וחיים בנכס קטן בהרבה אבל נהנים הרבה יותר. אז לא מדובר באלפיונים או מאיונים כבדי משקל (מתכוונת בכסף), אבל כן זוגות שהילדים עזבו את הבית ועכשיו הם נהנים לדאוג לכיף שלהם. ברור שכתגובה מתגלגלת מחירי הדירות עולים בתל אביב, אבל גם הם עצמם לא נהנים מעליית המחירים (רק קצת תורמים לה).
אגב, חלקם שוכרים דירה ומשכירים או סוגרים את הבית, כאילו לנסיון, אבל לא נרשמה אף תנועת חזרה, ברגע שהתיישבו בתל אביב, נשארו בתל אביב וביצעו את המכירה רכישה מאוחר יותר.
(מתוך סודות הנדל"ן יולי 2022)
באותו נושא: