רכבנו,  אהבנו,  כתבנו

סוזוקי היאבוסה –
האופנוע שנמצא בכמה מקומות בו זמנית

כתב: נח יצהרי

צילום: יצרן, עיבוד תמונות בצ'ט גיפיטי

ישנם דברים בחיים שאתה אפילו לא מעז לחלום עליהם
(כמו לרכוב על היאבוסה לכמה ימים? בכל זאת, אופנוע של 174,070 ₪...).  
ואז זה קרה לי. הציעו לי לרכוב על הסוזוקי היאבוסה ולכתוב על החוויה.
זיכרו שמדובר באופנוע שנבנה עוד לפני המילניום הנוכחי ומטרתו לאתגר את מגבלת המהירות הלא רשמית של אופנועי הכביש,
מהירות שכמורה לנהיגה, אפילו אסור לי לדבר עליה.
אם זה ממש מעניין אתכם, רשמתי כמה פרטים טכניים בסוף הטור, אבל זה באמת לא משנה.
התחושה היא של כוח כמעט אינסופי.

זו לא רכיבה, זה ריקוד

בלי להאמין שזה קורה לי, עליתי על ההיאבוסה, ובניגוד לציפיות המוקדמות ומהפוחדות שלי,
בבת אחת, בלי הכנה מוקדמת, למרות כל ההתרגשות, הרגשתי שאנחנו הופכים ליחידה אחת.
חיבור מיידי, שמעל הכול, מעבר לעיצוב, מעבר למכניקה - הופך לריקוד.

אז יצאתי לריקוד עם ההיאבוסה, ורקדתי כאילו שאף אחד לא רואה אותי, אבל תיכף תקראו – ראו גם ראו.

פחד קל של עוצמה מטורפת

יום חמישי הגיע, ואני בדרכי לאסוף אותו מהאולם הראשי של עופר אבניר בתל אביב.
כמורה נהיגה למכוניות ואופנועים וגם כרוכב ותיק, אמנם חרשתי לא מעט כבישים על אופנועי כביש,
אופנועים ספורטיביים ואופנועי אנדורו – אבל ההיאבוסה  
הוא סיפור אחר לגמרי.

סיפור על מהירות, סיפור על תאוצות שנראות כאילו לקוחות מסרט,
סיפור של תחושת עוצמה-שליטה שאין שניה לה – וכל זה ארוז בגוף אוירודינמי
שמזכיר טיל בליסטי על גלגלים.

לחיצה קלה על הסטרטר ונשמעה שאגה של 4 בשורה, סאונד שמרטיט כל חלק בגוף.

יצאתי מהסוכנות של עופר אבניר בשעת פקקים, הביתה בשרון.
חייב להודות שעם כל הניסיון שלי, אחז בי פחד קל של עוצמה מטורפת.
אחרי מספר קטן מאוד של קילומטרים, גיליתי שלמרות שמדובר באופנוע גדול ועוצמתי,
קל לעבור איתו את חווית רכיבת היום-יום,
כולל בין המכוניות בפקק המטורף. נכון זה קשה,
אבל אפשר גם להתאפק ולא להשתגע.

בערב העליתי את הילדים למושב המורכב
(לא ברור לי אם אני שמח או עצוב מיזה, אבל הם מורעלים על אופנועים).
אחת בת 17, אחד בן 22 ועוד אחת בת 24.  
לא נסעתי מהר כמובן, אבל נתתי להם להרגיש קצת מהתאוצות של הדבר הזה.
הם בקושי הצליחו לאחוז בי בתאוצות המטורפות, הם הרגישו את ההתרגשות של הפחד,
ואני הרגשתי אבא אחראי שלא לוקח סיכונים מיותרים.
אני חושב שהבן העלה דמעות של התרגשות ואושר.

את הסיכונים המיות...טוב, הם לא ממש מיותרים, תכננתי ליום המחרת.

מי צריך כל כך הרבה הילוכים?

למחרת, יום שישי בבוקר, יצאתי עם בני הגדול, יהונתן, לכיוון נס הרים.
צריך לבדוק איך המפלצת סוזוקי המדהימה הזאת מתנהגת בכבישים מפותלים ובמהירויות מוזרות.  
יהונתן עם הטריומף נייקד שלו, ואני? אני עם הרקטה.

עולים על כביש 6, ומכיוון שכמו שהזכרתי פעמיים, אני מורה נהיגה,
ניסיתי להבין למה יש שישה הילוכים באופנוע,
שכבר תוך כדי ההילוך הראשון מגיע בקלילות למהירות שיכולה להיות לא חוקית.
הבנתי מהר מאוד שכנראה ההילוך השני הוא רק למטרת מהירות שיוט -
אבל מה לעזאזל עושים עם עוד 4 הילוכים?

הגענו לבית שמש והתחלנו לעלות לכיוון נס הרים.
דרך הררית ומתפתלת. הכבישים היו קצת רטובים כי הגענו לשם אחרי כמה ימי גשם.
הילוך ראשון, מעט סיבוב של המצערת ויציאה חלקה.

דווקא השלווה בה הוא מתנהג במהירות נמוכה די מפתיעה.
כלי עוצמתי ותחושה של רוגע ועדינות. אבל רגע. לא בשביל זה רכבנו עד נס הרים.
סיבוב מצערת טיפה יותר נחוש - והכל משתנה. תאוצות לא הגיוניות.
חוויה של סיבובים והטיות, אבל לא עד הקצה.
לא כי הוא לא יכול, אלא כי אני פחות אוהב על כבישים רטובים, וקצת פוחד שיהונתן, שרוכב מאחור "יעתיק" ממני.
ובכלל, אני לא בדיוק גרזן כבישים של אופנועי סופר-ספורט,
וההיאבוסה הזה לא נועד להשתולל במסלול עם השכבות מטורפות.
אמנם תנוחת הרכיבה מזכירה במשהו סופר ספורט, אבל מדובר באופנוע תורינג,
שאתה יכול להגיע איתו מצרפת להודו בקלילות,
כמעט בלי לרדת מהמושב
(טוב, אולי הגזמתי קצת, אבל הבנתם את הרעיון).

כמה תשומת לב שהאופנוע הזה מושך...

אחרי כמה הלוך-חזור על כביש נס הרים, עצרנו בבר-בהר לקפה, להירגע, ליהנות מהרגע,
להתרגש מהאופנוע הזה.

מרגש לראות איך כ-ו-ל-ם מביטים עלינו. טוב, לא ממש עלינו.
יותר על האופנוע מאשר עליי ועל יהונתן.
לא מעט אנשים התקרבו אליו, הילכו סביבו, וגם צילמו אותו.

נו, אם כבר הזדמנות להרשים, אז המשכנו משם לגעש, למפגש מכוניות פאר,
שכנראה רק הביטוח שלהן עולה כמו האופנוע.
לרגע נראה היה שכל המבטים מופנים אלינו, וגם המצלמות.

אגב, זה קורה כמעט בכל רמזור.
אלוהים אדירים, כמה תשומת לב האופנוע הזה מושך.
משם, המשכנו לשפיים, יש שם הרבה מאוד אנשים שצריך להרשים
(מה צריך? עם אופנוע כזה? חובה להרשים).
הגענו כל כך מהר שהייתה לחלק מהאנשים תחושה שאנחנו במימד נוסף והם נשבעו שאני נמצא גם בגעש עדיין.

נראה לי שזה אופנוע קוונטי.
מרוב שהוא מהיר, אתה יכול למצוא את עצמך בכמה מקומות בו זמנית.

ומה אני למדתי מכל זה?

אני רגיל ללמד תלמידים (לנהיגה ורכיבה) שליטה, מודעות, קבלת החלטות.

אבל היאבוסה? זה היה שיעור מצוין גם עבורי.
הוא מזכיר כמה חשוב להיות מרוכז, צלול, מחובר.
אין כאן מקום לטעויות, לא בגלל שהוא פחות סלחן,
אלא בגלל שהוא נותן לך כל כך הרבה כוח –
שאתה חייב להיות ראוי לו.

המלצה לכל רוכב מנוסה שיחפש חוויה טוטאלית:
נסה אותו לפחות פעם אחת:
זו לא עוד רכיבה או ספורט, זהו טירוף חושים טוטאלי.

אז איך נפרדים מהדבר הזה?

היאבוסה, ללא ספק הוא אחד האופנועים היפים והמהירים ביותר.
לא קונים אותו כאופנוע עירוני וגם הוא לא אנדורו שיכול לטפס בלטרון את עליית החשמל,
אבל הוא יודע לעשות הכל.
מכונת חוויה שמחייבת בגרות ניסיון ויכולת – תמורה מלאה, עולם ומלואו.

בתור אחד שחי את עולם הרכיבה כל יום,
לא הפסקתי להתפעל מהלוק של האופנוע הזה.
בסוף כל רכיבה, כשאני מכבה את המנוע, מסיר את הקסדה,
מסתכל עליו ואומר תודה על החוויה,
על התחושה ועל הזכות שהיה לי להגשים את החלום שלא העז להיחלם.

חסר לכם פרטים טכניים? קבלו את העיקר

להייאבוסה 2025 יש מנוע די דומה לזה של הדגם הקודם,
אבל עם שיפור עדין שהכניסו המהנדסים של סוזוקי:
למרות הטירוף, הכניסו בו טאצ' של שימושיות,
עם יותר מיקוד בעקומת מומנט שמישה בנוסף לבקרות אלקטרוניות מתקדמות
מערכת בקרת אחיזה מרובת מצבים, בקרת בלימה מנוע, ועוד.

לסוזוקי היאבוסה יש מנוע בנפח 1,340 סמ"ק,
4 צילינדרים בשורה, שתוכנן לייצר מומנט גבוה כבר בטווחים בינוניים –
כדי לאפשר לרוכב תאוצה רציפה וחלקה, במיוחד ברכיבת כביש מהירה,
אבל לא רק.

ברכיבה, בלי קשר לנתונים "היבשים", יש תחושת כוח זמינה בכל הילוך ובכל מהירות.

בקיצור - 188.5 כ"ס שזמינים לכם, מחכים לכם, מטיסים אתכם –
ואתם צריכים לשלב שני דברים שלפעמים לא פשוט לשלב ביניהם:
הנאה צרופה וזהירות מוגברת.