חוצה ישראל לאדוונצ'ר

45 רוכבים, 700 קילומטר מהגולן עד אילת. הנה לכם סיפור אחד מהצד של המארגנים וסיפור אחד מהצד של המשתתפים. אחרי שתדעו קצת פרטים, בדבר אחד אנחנו בטוחים: גם אתם תרצו

כתב: גלעד קוריאט, מקבוצת המארגנים

צילומים: יעקוב שאול, שלומי בראט

וכאן - תוכלו לקרוא על אותה רכיבה, מזווית של רוכב בעל טכניקת רכיבה בסיסית ביותר, שזה טיול האדוונצ'רים הראשון שלו בשטח

אם הגעתם לפה אז משהו משך אתכם בכותרת הסקסית הזאת, גם חוצה ישראל, גם אופנועי אדוונצ'ר. זה כל כך מושלם כמו שזה, שאין צורך (וגם אין ממש איך) לייפות את זה, אבל אולי נוכל לתת פרספקטיבה לא שגרתית למסע הזה. אנחנו קבוצה שמארגנת את המסע הזה, פעם אחר פעם, שנה אחרי שנה.

המסע הזה הוא הפטרה של ימינו

אבל לרגע ניגע פה שוב בכותרת, אדוונצ'ר, מה זה? מה יש שם?

בהרצאת היוטיוב של הפסיכולוג הקליני רן כרמלי (רוכב אדוונצ'ר בעצמו) הוא מצביע על מונח האוף-רואד באדוונצ'ר ומדגיש את ה "אוף" כשוליים, שובר גבול, הקצה השני והלא שגרתי. מעבר לזה שההרצאה שלו מומלצת בחום, רן מן הסתם, כרוכב בעצמו יודע בדיוק לנתח את הפאן שובר הגבולות האישיים של הרוכבים. נחבר לזה את "חוצה ישראל", שזה כשלעצמו מונח מוכר וידוע לכולנו כהרפתקני ומרתק, והנה קיבלנו יחד באמת את "הפטרה" של ימינו.

מניסיון, ידוע לנו, המארגנים, שמתוך עשרות רבות של אופנועים שיתחילו את המסע, סדר גודל של 40-50, רק מחציתם יגיעו אל קו הסיום. לפעמים יותר ולפעמים פחות אבל לעולם לא יסיימו כולם. יש לזה שלל סיבות, החל מכשלים טכניים וכלה באפיסת כוחות, רק שזאת הסטטיסטיקה.

אני אולי עושה פה "פאסט פורווד" לסיום של החוצה אבל זאת הנקודה המזוקקת עבורי, כמארגן, שבה אני מקבל את האנרגיות לפעם הבאה. לראות את אלה שסיימו פשוט עומדים לרגע בהשתאות על החוף באילת והם לא מאמינים, אני מסתכל איך לאט לאט נוחתת עליהם ההכרה שהנה הם עשו את זה, יש כאלה שזאת לא הפעם הראשונה שלהם ועדיין הם לא יעכלו את זה. כשכל הקבוצה יחד חוגגת את הסיום, אנחנו המארגנים שחוגגים יחד איתם, יודעים בדיוק, בשנייה הזאת, שאנחנו חייבים את זה לפעם הבאה.

צלם: שלומי בראט

מי מארגן את הדבר הזה?

את חוצה ישראל לאדוונצ'ר בנינו המארגנים וקהילת האדוונצ'ר (לא נפרט כאן, אבל את כל הפרטים תמצאו ב: adventure.org.il) יחד. מי שגר בצפון נשלח לבדוק מספר מסלולים באזור שלו, מי שבבקעה כנ"ל, מי שבדרום, בערבה והלאה. חוצה ישראל, כמו כל הפעילויות בקהילת האדוונצ'ר הוא בהתנדבות וללא עלות. זאת הרוח בקהילה שלנו, אנחנו המארגנים והמובילים של החוצה נושאים ומתחלקים בהכול, בדיוק כמו הרוכבים שמגיעים להשתתף במסע: נתארגן ביחד על לינה בחאן או ארוחת ערב, אם מישהו ירצה לבוא באוהל או להגיע רק ליום אחד או שניים הוא יותר ממוזמן. אין בידול כלשהו לרמות או סוגים. באים יחד כקבוצה, רוכבות ורוכבים, מכל הגוונים העדות והדתות, חווים את הכל בצורה משותפת וביחד.

אפילו הפוליטיקה לא מפרידה בינינו

אחד הדברים שמשעשעים אותי בקבוצות האופנועים, זאת האימרה "בלי פוליטיקה". היא תמיד יוצאת כשנכנס דיון לצד כזה או אחר ויש חשש ממשי לשלמות הקבוצה, למחנאות, לפילוג. זאת מבחינתי חולשה, זה מראה על הססנות, על פחד. אצלנו לא תהיה אמירה כזאת, אנחנו שנים מתכנסים בחוצה ואחרי שרכבנו בבוץ, בשטח, בהרים ובסלעים אנחנו יושבים בערב וצוחקים על כל המסע.

ההוא התהפך, זה נשבר, שם בלאי טבעי וההיא שעלתה את העלייה בבת אחת.

ואז מישהו יזרוק משהו פוליטי, וההוא יענה וההיא תחזיר, ולא תאמינו – הכל בצורה הומוריסטית ומכבדת. מחר כל אלה יהיו יחד בשטח והם חייבים אחד את השני. (מזכיר לכם משהו? לא סתם זה מזכיר, זה בדיוק זה).

כולם בשביל כולם

ומה שעוד יותר מקסים זאת רוח ההתנדבות, אין לי ממש יכולת לתאר את זה בכתב כי זה משהו שצריך לחוות אותו. עוצרים לתדלק ואחד החבר'ה מביא לכולם ארטיקים, יושבים על נחל ומישהו מביא אבטיח לכולם, מישהו נופל בשטח ארבעה מיד עוצרים להרים אותו (והחמישי לצלם כנהוג). כל אלה מתקיימים בלי שנבקש בכלל, זאת המהות של הקהילה וככה היא מתנהלת.

לתוך זה יוצקים אתגרים בשטח, לינה משותפת, ארוחה גדולה כל ערב, מסלולים ממטולה עד אילת ומקבלים את הזכות להכיר עוד רוכבות ורוכבים שילוו אותנו לעוד הרבה מאוד זמן.

וגם אני, שכותב את הדברים כאן, לא הייתי עושה את זה בלי שיתוף מלא ממנהלי הקבוצה: מנהלי הקבוצה: אלון אלקיים, אייל שי, דני ויינר, עידוא כספי גילי מלכה – ועוד רבים אחרים.

גם זה יכול לעניין אותך:

חדש ומהפכני - חיפוש קוד דגם ופירטי אופנוע - לפי מספר הרישוי

סוזוקי היאבוסה – האופנוע שנמצא בכמה מקומות בו זמנית

כך תהפכו למהנדסים בכירים בעולם המרוצים

הזמן עוצר בפנייה החמישית