חיים עם אופנועים והרבה R'ים
כתב: מיקו שלו
את האופנוע הראשון של אירית יזרעאל היא לא קנתה, "הוא פשוט היה שם", היא אומרת בחיוך ולא מפרטת יותר מדי. גם אנחנו לא שאלנו שאלות מיותרות. תכל'ס, כשאת בת 14, חולת אופנועים עוד מבית אבא, לפעמים עדיף לא לשאול שאלות טריוויאליות, ולהבין ששטויות שעושים בגיל כזה, אפשר ואולי אף ראוי, לסלוח עליהן. את כל שאר הפרטים נשאיר לדמיון שלכם, וכדאי שהוא יהיה פרוע...
האופנוע (החוקי) הראשון של אירית היה גם היחיד שעליו לא התנוססה בגאווה האות R, כי בגיל 18, מייד עם אחיזתה ברישיון הנהיגה המיוחל, הזדרזה יזרעאל ורכשה את האופנוע השובב (כשמו כן הוא) הראשון שלה – SUZUKI BANDIT 400. הרי לא סתם רכש הבנדיט את שמו, אף על פי שבאותן השנים נפח מנועו נחשב לצנוע יחסית, המנוע בעל ארבעת הצילינדרים ידע "לעלות יפה" בסל"ד והגז שלו היה לא פחות מ"עצבני". החוויות שחוותה יזרעאל על אוכפו של הבנדיט תרמו לא מעט להגדרתה כרוכבת אופנועי ספורט, ולמעשה עד היום לא חשבה, ולו לרגע, להחליף את הקטגוריה הכל-כך אהובה עליה ולהתנסות ברכיבה בעולמות אפורים מבחינתה, כמו שטח או קאסטום.
 (1)_20230427174642.259.jpg)
האופנוע משתנה, ה-R נשאר
זמן לא רב אחרי שרכשה יזרעאל מיומנויות רכיבה על הסוזוקי השובב ולפני שמיצתה את האופנוע, חבר שטייל בארה"ב שלח אליה בלי הפסקה תמונות של אופנועים. אותו חבר, הוסיף לקובץ התמונות, בלי כוונה כלשהי, גם תמונה של הונדה שאותו התקשתה יזרעאל לזהות. בירור קצרצר גילה לה שבחו"ל משווקים דגמי ה- CB500 עם פרינג מלא - ועיניה נפקחו בפליאה, בתשוקה והתלהבות. לאחר מאמץ כלכלי ולא מעט עקשנות יובא לישראל ה- CB500R "פול פרינג" שלטענתה היה הראשון בישראל. האופנוע הוצב בגאווה ליד הסוזוקי בנדיט, שגם כבודו עדיין נשמר. "בשלב זה" אומרת יזרעאל, "התאהבתי בסדרת ה- CBR של הונדה ונתקעתי עליה הרבה שנים".
עם השנים, הוחלפו נפחי האופנועים שברשותה לנפחים גדולים יותר ויותר ו"מחלת" רכיבת הספורט כבשה אותה לחלוטין. מה שהחל ברכיבות סוף שבוע מהנות התפתח לקורסים ולהדרכות רכיבה ומשם המעבר לרכיבת מסלול הייתה טבעית ומתבקשת. יזרעאל נפרדה מסדרת ה- CBR, ובשנים האחרונות היא משתדלת לפנות כמה שיותר זמן כדי לבלות במסלולים על גבי ה- BMW 1000RR שלה. אלא שעדיין, כשאנחנו מזכירים את ה- CBR600 שהיה לה, לא מצליחה יזרעאל להסתיר את התרגשותה ומודה בגאווה שזה היה "אופנוע חייה". לפי החיוך והעיניים המצועפות בזמן שהיא מדברת על ה- CBR הזה – ברור שהיא מתכוונת לאהבת אמת.
אל תטעו, מעבר למסלולים ורכיבות בסופי שבוע, יזרעאל חיה אופנוענות יום יומית, גם כשמדובר בסידורים, פגישות עבודה, הגעה לאירועים הקשורים באופנוענות (או שלא) – תמיד האופנוע לידה, לשמחתה, גם בן זוגה של יזרעאל ושני בניה רוכבי ספורט מושבעים והתחביב מלכד את המשפחה והופך את ארבעתם לחבורה מוטורית מובהקת ו"מושחזת". גם על האופנוענות הישראלית יש ליזרעאל מה הרבה מה להגיד, היא יודעת לנתח בחדות את התנהגותו של הרוכב הישראלי ומביעה שאט נפש מרוכבים המתנהגים בבוטות על הכביש (או על המסלול). באותה דעתנות היא מבקרת בחיוך את רמת לימודי הנהיגה בבתי הספר בישראל, ומדגישה שוב ושוב את חשיבות קורסי הרכיבה. לדבריה, ה"טיפ" הכי טוב שיש לה עבור רוכבים, מתחילים ומנוסים כאחד, הוא: תמיד לחפש את קורס הרכיבה הבא. לדעתה מעבר לכך שהקורסים האלו מצילים חיים, הם גם הופכים את הרכיבה למענגת וחווייתית יותר, הרבה יותר.
אז איך נרדמים על אופנוע?
לקראת סופו של הריאיון ביקשתי מיזרעאל לשתף את הקוראים בחוויה הכי מיוחדת שעברה על אופנוע ותשובתה הייתה יותר ממפתיעה: "נרדמתי על האופנוע שלי" היא מספרת. לנוכח גבותיי המורמות בפליאה, היא ממהרת לפרט ומספרת שנרדמה עליו בחניה של הבית, "זה היה לאחר שהחלמתי מפציעה ולא רכבתי כחודש, ביום שרכשתי את האופנוע, התיישבתי עליו בחניה של הבית ופשוט נרדמתי עליו, זו לא הייתה תנומה קלה של עשר דקות, התעוררתי עליו בבוקר...". השאלה האחרונה שהופנתה ליזרעאל הייתה לכאורה פשוטה, אבל קיבלתי עליה תשובה רק למחרת: "מה זה אופנוע בשבילך?" שאלתי וכמתבקש, התשובה המיידית הייתה: "חופש", אבל למחרת הריאיון, בשעת בוקר מוקדמת קיבלתי הודעת וואטסאפ מיזרעאל שאמרה שחשבה על השאלה בשעות הלילה הקטנות והגיעה למסקנה שמבחינתה אופנוע הוא לא רק חופש, אלא החופש לנשום, תשמעו, זה רציני, היא חשבה על זה כל הלילה.
